פציעות ספורט – פגיעה, כאב או נזק פיזי שנוצר כתוצאה מפעילות גופנית. רוב הפציעות נגרמות מטעויות פשוטות באימון. ניתן למנוע חלק גדול מהפציעות יל ידי התאמת תוכנית אימונים.

גורמי סיכון לפציעות ספורט: עומס יתר, אימון לקוי,ליקויים במכשור או סביבת אימון, שימוש בטכניקות מסוכנות, עייפות, שיווי משקל לקוי או חוסר שליטה בתנועה, תזונה לקויה.

סוגי פציעות שכיחות: שברים, נקעים, פריקות, קרעים בשרירים ובגידים, דלקת בגידים, דלקת בעטיפת גיד, קרע ברצועות, נזק בסחוס המפרקי.

שברים:

שבר – הפרעה בשלמות העצם.יש שתי קבוצות שרירים: שבר סגור (אין חשיפה של העצם לאוויר החיצוני) ושבר פתוח (נוצר מגע בין העצם לאוויר). הזמן הנדרש לאיחוי שברים נע בין 3-12 שבועות.במקרים חריגים, האיחוי נמשך גם חודשים רבים. בזמן האיחוי מבצעים קיבוע של השבר על מנת ליצור עמדה תקינה של העצם. ישנם שתי צורות של קיבוע: קיבוע חיצוני – גבס, סד או כל מתקן אחר שמונע תזוזת העצם. קיבוע פנימי – ניתוח בו מכניסים ברגים, מסמרים, פלטות וכו'.

שיקום לאחר שבר: עבודה על טווחי תנועה וכוח שרירים לאחר קיבוע. החלמת העצם מבחינת המבנה הפנימי ויכולתה לעמוד בעומסים לוקחת בערך שנה, לכן כוח השרירים חוזר לקדמותו רק לאחר 4-6 חודשים מזמן הסרת הגבס ונפח השרירים נשאר קטן מהרגיל במשך כשנה מזמן השבר.

 

נקע:

נקע – תנועה אשר חורגת מהטווח הפיזיולוגי של המפרק גורמת לנזק ברקמות התומכות. מלווה בכאב, נפיחות, תגובה דלקתית ומגבלה תפקודית במפרק.יש שלוש דרגות של חומרה:

דרגה ראשונה: נזק קטן לרקמות. מלווה בכאב קל בלבד, ללא נפיחות בולטת במיוחד.

דרגה שנייה: נפיחות בולטת, כאבים, קשיים משמעותיים בתפקוד היומי ללא יכולת לעסוק בספורט.

דרגה שלישית: קרע מלא של הרצועה הגורם לחוסר יציבות מפרקית.

שיקום המפרק: הורדת נפיחות, החזרת טווחי תנועה, חיזוק שרירים סביב המפרק, חזרה לפעילות ספורטיבית הדרגתית עם חבישה בהתאם למצב המטופל.

 

 פריקות:

פריקה – יציאת עצם ממקומה במפרק ובדרך כלל נשארת בחוץ עד החזרת למקום בטכניקות מיוחדות על ידי רופא מיומן בלבד.  הפריקה לעיתים גורמת לפגיעה ברקמות סביב המפרק כולל סחוס,רצועות, כלי דם ועצבים. טיפול ראשוני: קיבוע המפרק על ידי חבישה חיצונית והובלתו של הספורטאי לבית החולים לבדיקת רופא.

קרעים בשרירים:

ישנן שלוש דרגות קרעים בשריר:

דרגה ראשונה: נזק מיקרוסקופי בסיבי השריר, כאב ואי-נוחות מקומית.

דרגה שנייה: נזק גדול יותר עם מספר גדול יותר של סיבים קרועים. לרוב מתרחש באופן פתאומי בו מורגש כאב חד וממוקד.

דרגה שלישית: קרע מלא של השריר.

סיבות לקרעים בשריר: חבלה חיצונית, מיקרוטראומה מצטברת לאורך הזמן וגורמת לקרע בשריר, הפעלת שריר כנגד התנגדות גדולה מדי, עייפות: תגובה שרירית מאוחרת.

טיפול בקרע בשריר:

קרע מדרגה ראשונה: המשך פעילות קלה באופן מבוקר במשך מספר ימים עד להחלמה מלאה.
קרע מדרגה שנייה: מנוחה, קירור, הימנעות מתנועה, חבישה מתאימה, טיפול פיזיותרפיה.
קרע מדרגה שלישית: הימנעות מכל תנועה,שימוש במתלה/קביים/סד. לפעמים מטופל בניתוח לתפירת השריר אך לרוב מטופל שמרנית בלבד.

מניעת קרעים:

הגנה מחבלות חיצוניות, הימנעות מהפעלת כוח כנגד התנגדות גדולה מדי, שימוש בטכניקות נכונות, זמן התאוששות לשריר לאחר מאמץ, הדרגתיות העומסים, חיזוק שרירים, תרגילי חימום ומתיחה לפני פעילות, מתיחות לאחר פעילות.

 

קרעים בגידים:

ישנם שני סוגים של קרעים: קרע חלקי וקרע מלא.

קרע מלא: לרוב מטופל ניתוחית לתפירת הגיד הקרוע. ההחלמה לאחר ניתוח נמשכת בין 4-6 שבועות.

קרע חלקי: שיקום של 4-6 שבועות בפיזיותרפיה וחזרה הדרגתית לפעילות ספורטיבית.

 

דלקת בגידים:

סיבות אפשריות לדלקת בגידים: שפשוף או חיכוך היוצרים גירוי לגיד, נזקים קלים לאורך זמן ממושך, חבלה חיצונית.

הטיפול: עיסוי, קירור, הורדת עומסים על ידי מנוחה, חבישות, מדרסים, תרופות אנטי-דלקתיות, במקרים חמורים – הזרקת תרופות אנטי-דלקתיות סטרואידיות לגיד.

 

דלקת בעטיפת הגיד:

דלקת של עטיפת הגיד אשר מיועדת למנוע חיכוך עם הסביבה (שרירים, עצמות וכו').

סיבות לדלקת: חיכוך בין הגיד למעטפת לאורך זמן או חבלה.

סימנים: נמשכת לאורך זמן רב, כאבים במנוחה – ללא כאב בזמן פעילות גופנית, הספורטאי יכול להמשיך בפעילות רגילה – דבר שעלול לגרום לבעיה כרונית והחמרה.

 

קרע ברצועות:

תפקיד הרצועות הוא להגביל תנועות במפרק בכיוונים מסוימים. קרעים ברצועה עלולים לקרות עקב הפעלת כוח רב מדי בכיוון ההתנגדות שלה. ישנם 3 דרגות של קרע (זהה בהגדרה לקרעים בגיד).

טיפול:

דרגה ראשונה/שנייה: מנוחה ופיזיותרפיה שמתמקדת בהורדת כאב ונפיחות, טווחי תנועה וחיזוק שרירים מייצבים של המפרק.

דרגה שלישית: במקרים רבים אין צורך בניתוח ומטופל על ידי קיבוע המפרק במנח המאפשר את ההחלמה. במקרה הצורך ניתן לתפור את הרצועה בניתוח.

במקרים רבים, הרצועה נשארת ארוכה יותר מהמצב המקורי ובכך ישנו חוסר יציבות של המפרק. במקרים אלו חשוב להמשיך לעבוד על חיזוק שרירים  מייצבים ושימוש באביזרים חיצוניים.

 

נזק בסחוס המפרקי:

סחוס היאליני – סחוס מפרקי אשר מכסה את קצות העצמות ברוב מפרקי הגוף. סחוס זה עלול להינזק עקב שחיקה, חבלה ישירה או מחלות ניווניות. מכיוון שלסחוס אין יכולת התחדשות, הנזק הוא לרוב בלתי הפיך.

סימנים:

כאב, קושי בתנועה, נפיחות והאצת השינויים הניוונים במפרק. ברוב המקרים ניתן לשפר את התפקוד, רמת כאב ויכולת תנועה של מפרקים למרות אי-ההתחדשות של הסחוס. דבר זה נעשה בטיפול פיזיותרפיה בהם עובדים על טווחים, חיזוקם ואלקטרו תרפיה. במקרים קיצוניים של כאב וקושי תפקודי, ישנה אפשרות לניתוח של החלפת מפרק.

 

 







האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים