פעילות אירובית בבאר שבע
ריצה:
ריצה מביאה אותנו אל הדופק המקסימלי ואף מעבר לו. משמעות רמת דופק זו היא מצב של סטרס פיזיולוגי ומכני אשר יש לו השלכות בריאותיות שליליות רבות:
1. ריצה מהווה מאמץ גדול מאוד עבור הלב.
2. בזמן ריצה גדל מאוד הסיכוי לעלייה קיצונית בלחץ דם.
3. ריצה גורמת להלמות כוח גדולה על הרגליים, ולכן גדל העומס על המפרקים ועל עמוד השדרה.
4. ריצה גורמת לשחיקה קשה של הגוף, בעיקר של הסחוסים, וגדלים הסיכויים לפציעות בשרירים, בגידים וברצועות.
5. פעילות גופנית מאומצת מדי(לדוגמה, ריצה) מדכאת את מערכת החיסונית.
6. ריצה גורמת לירידה קטנה יותר במשקל בהשוואה להליכה.
7. בזמן פעילות גופנית אירובית בעצימות גבוהה כפי שקורה בריצה, הגוף מנצל את כל הגליקוגן המאוחסן במאגרים שבכבד ובשרירים. דלדול מאגרי הגליקוגן גורם למתאמן עייפות קשה.
8. במהלך 60 דקות של ריצה, הדופק נע בין 80% עד 85% מהדופק המקסימלי, במצב זה הגוף משתמש במאגרי פחמימות (גליקוגן) ופחות במאגרי שומן. דבר זה יכול לגרום לדלדול שרירים. ברגע שמאגרי גליקוגן ריקים, גוף יכול לפרק שריר לצורך אנרגיה, זה קורה בפעילות אירובית מאומצת לטווח ארוך ותזונה לקויה.
הליכה:
הליכה בעצימות בינונית אינה גורמת לעומס על הגוף, לסטרס פיזיולוגי ולדלדול מאגרי הגליקוגן ומשפרת את המערכת החיסונית. אין כל מניעה לבצעה הליכה עד 6 פעמים בשבוע.
במהלך 60 דקות של הליכה, הדופק נע בין 65% עד 70% מהדופק המקסימלי. במצב זה הגוף משתמש במאגרי שומן ובמאגרי פחמימות באופן כמעט שווה. דבר זה גורם לנו להורדת אחוזי שומן בגוף ללא פגיעה בשרירים.
מסיבות האלה ואחרות, לפי דעתי, הליכה יותר מומלצת מריצה מסיבות בריאותיות (לא מדובר בספורטאים ואנשים בכושר גופני גבוה).
